אנדומטריוזיס – גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

מהו אנדומטריוזיס?

אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית כרונית, שבה רקמה הדומה לרירית הרחם (אנדומטריום) מתפתחת מחוץ לחלל הרחם – לרוב בשחלות, בחצוצרות, ובאזור האגן. הרקמה האנדומטריאלית מגיבה למחזור ההורמונלי החודשי ויוצרת דימום פנימי, דלקת, צלקות ולעיתים אף הידבקויות בין איברים.

ההערכה היא כי כ-10% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מאנדומטריוזיס, אם כי רבות מהן אינן מאובחנות במשך שנים.

מהם הגורמים האפשריים לאנדומטריוזיס?

זרימה רטרוגרדית של הווסת

אחת התיאוריות המרכזיות שמנסות להסביר את היווצרות אנדומטריוזיס היא תופעה הנקראת "וסת רטרוגרדית" (Retrograde Menstruation). מדובר במצב שבו תאי רירית הרחם, שאמורים לצאת החוצה במהלך הדימום הווסתי, זורמים לאחור דרך החצוצרות אל תוך חלל האגן. התאים הללו שורדים, נצמדים לרקמות האגן ומתחילים לגדול, תוך תגובה למחזור ההורמונלי החודשי. למרות שהתופעה שכיחה יחסית, לא כל הנשים שחוות זרימה רטרוגרדית מפתחות אנדומטריוזיס, מה שמרמז על מעורבות גורמים נוספים.

שיבוש במערכת החיסון

תיאוריה נוספת מצביעה על כך שמערכת החיסון של נשים עם אנדומטריוזיס פועלת בצורה לא תקינה ואינה מצליחה לזהות את תאי רירית הרחם במיקומם השגוי כ"פולשים" שצריך לסלק. בנוסף, תהליכים דלקתיים כרוניים ונוכחות של ציטוקינים פרו-דלקתיים עשויים לאפשר לרקמות האנדומטריאליות להיקלט ולהתפשט באזורים חוץ-רחמיים.

נטייה גנטית

לגנטיקה תפקיד לא מבוטל בהתפתחות אנדומטריוזיס. נשים שיש להן קרובות משפחה מדרגה ראשונה (אמא או אחות) שסובלות מהמחלה, נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות בה בעצמן. מחקרים מצאו מספר גנים הקשורים לרגישות מוגברת למחלה ולתגובה דלקתית חריגה, דבר המרמז על מרכיב תורשתי מובהק.

השפעות הורמונליות

אנדומטריוזיס היא מחלה תלויה באסטרוגן – ההורמון הנשי העיקרי האחראי להתפתחות רירית הרחם. רמות גבוהות של אסטרוגן בגוף עלולות לגרום להתעבות מהירה של הרקמה ולגרום לה להתרחב גם מחוץ לרחם. מסיבה זו, טיפולים הורמונליים שמדכאים את ייצור האסטרוגן משמשים לא אחת כחלק מהטיפול במחלה.

חשיפה סביבתית

חומרים כימיים מסוימים, כמו דיוקסינים ו-BPA (Bisphenol A), שנמצאים בפלסטיק, חומרי הדברה ותעשייה, נחשדים כמשבשים את המערכת ההורמונלית ועלולים להשפיע על הסיכון לפתח אנדומטריוזיס. אף על פי שאין קשר חד-משמעי מוכח, מחקרים אפידמיולוגיים מעידים על קשר אפשרי בין חשיפה סביבתית לבין שיעור גבוה יותר של אבחונים.

גורמים אנטומיים ומבניים

במקרים מסוימים קיימים מומים מולדים באנטומיה של הרחם או החצוצרות אשר מקשים על ניקוז הדם בזמן הווסת. הצטברות הדם מגבירה את הסיכון לזרימה רטרוגרדית ולהתיישבות של תאי רירית רחם מחוץ לרחם. מצבים כאלה כוללים למשל מחיצות תוך רחמיות או חסימות חלקיות של דרכי המין.

תסמינים של אנדומטריוזיס

כאבי מחזור עזים ומתמשכים

התסמין השכיח ביותר באנדומטריוזיס הוא כאבי מחזור עזים שמופיעים לפני הווסת ובמהלכה. בניגוד לכאבי מחזור "רגילים", כאן מדובר בכאב חזק, חד או עמום, שמקרין לעיתים לגב התחתון או לרגליים. הכאב נמשך לעיתים גם לאחר תום הדימום, ואינו מגיב בצורה טובה למשככי כאבים רגילים. נשים רבות מתארות כאבים שגורמים להן להיעדר מהעבודה או מהלימודים.

כאבים כרוניים באגן

כאב אגני שאינו תלוי בווסת הוא תסמין נוסף ומרכזי. נשים עם אנדומטריוזיס מדווחות לעיתים על תחושת לחץ, כובד או דקירות באזור האגן, בעיקר בצד אחד. הכאב עשוי להחמיר במהלך פעילות גופנית, ישיבה ממושכת או קיום יחסי מין.

כאבים בזמן קיום יחסי מין (דיספרוניה)

תסמין בולט נוסף הוא כאב במהלך או לאחר קיום יחסי מין. הכאב מורגש לרוב בעומק הנרתיק וקשור לנוכחות נגעים או הידבקויות באגן, במיוחד באזורים קרובים לרחם, לנרתיק האחורי או לרצועות הרחם. מדובר בתסמין שפוגע לא רק באיכות החיים אלא גם בזוגיות ובתפקוד המיני.

כאבים במערכת השתן והעיכול

אנדומטריוזיס עלול להתפשט גם לשלפוחית השתן, לשופכנים ולמעי. במקרים אלו, תיתכן הופעת כאבים או תחושת צריבה בזמן מתן שתן, כאבים בזמן התרוקנות, נפיחות בטנית, שלשולים או עצירות – במיוחד סביב ימי הווסת. לעיתים יש תחושת לחץ כרונית בפי הטבעת, ודימום רקטלי בזמן הווסת.

דימום וסתי לא סדיר או כבד

המחלה עלולה להתבטא גם בדימומים לא תקינים – בין אם מדובר בווסת ממושכת מהרגיל, דימום כבד עם קרישים, או הופעת דימומים בין-וסתיים. דפוסי הדימום הללו עשויים להחמיר עם הזמן, ולעיתים מלווים באנמיה וחולשה כללית.

תסמיני פוריות

כ-30–50% מהנשים עם אנדומטריוזיס סובלות מקושי להיכנס להיריון. המחלה עלולה לגרום להידבקויות בחלל האגן, לחסימת חצוצרות, ולפגיעה באיכות הביציות. לעיתים, בעיית הפוריות היא התסמין היחיד שמוביל לאבחון המחלה, במיוחד אצל נשים שלא חוו כאבים ברמה קיצונית.

השפעה על המצב הנפשי ואיכות החיים

ההתמודדות עם כאבים כרוניים, עייפות, פגיעה בתפקוד המיני וקשיים בהיריון – יוצרים עומס רגשי משמעותי. נשים רבות מדווחות על תחושות של תסכול, דיכאון, חוסר הבנה מצד הסביבה וריחוק חברתי. כל אלו מדגישים את חשיבות האבחון המוקדם והליווי המקצועי הרב-תחומי – גינקולוגי, נפשי ותפקודי.